המשפחה" ( למשל : שמחות ג ה , ( ומכאן נובעות הלכות המתייחסות בצורה דיפרנציאלית למתים ש"כבודם שווה '' או ש"אץ כבודם שווה . '' בשמחות יא ג ד אנו מוצאים . "אין מנחמין שני אבלים כאחת אלא אם כן היה כבודן שוה . אין מוציאין שני מתים במיטה אחת , אלא אם כן כבודן שוה וקילוסן " . ההתייחסות לכבוד החיים ולכבוד המתים עשרה להיות מושפעת על פי העקרון של "כבוד העם" או "כבוד הרבים" ועל פי העקרון של "כבוד הבריות , " שעליהם עמדנו בסוף הפרק הקודם . כאשר מתערב עניין העשוי לפגוע ב"כבוד הרבים '' או ב '' כבוד הבריות , " משתנים מצוות ונוהגים הקשורים ב"כבוד המת . " שילוב "כבוד החיים" עם "כבוד הרבים" מצביע על עקרון בתפיסת העולם של חכמים : ההתחייבויות אינן חד סיטריות : בזמן משבר נוצרת התחייבות של הקהילה כלפי היחיד , אך אין הדבר פוטר את v / 7 , > 7 מהתחייבות כלפי הקהילה , כשזו נזקקת לו . האבל אינו מנותק מן הקהילה אלא ניתוק סמלי בלבד ; למעשה הוא נשאר חלק אורגני ופונקציונלי של הקהילה , ובעת הצורך ניתן להפעילו למען הכלל . נבדוק עתה את הנוהגים הקשורים בטיפול במת ובקבורתו , תוך ניסיון להבין את משמעות ההמשכיות וההדרגה הטמו...
אל הספר