א . גוף ונפש בספרות הקדם תלמודית רבים מהתקופה ההלניסטית ואולי עוד מהתקופה הפרסית , אין סימנים של כיתתיות , דעותיהם ועמדותיהם לעניין המוות אינן שונות מרוח הדברים במקרא . בספר מקבים ב' מצרה לראשונה אמונה מפורשת בתחיית המתים וגמול לעתיד לבוא לחללי המלחמה : "וטוב רפה עשה [ יהודה המקבי ] בחושבו על תחיית המתים ... ועוד התבונן והשכיל כי למתים ביראת ה' מוכן גמול טוב " . ייתכן שמיפנה מצר בחכמת שלי מה ( שחיבורו מיוחס לימי התלמיים ) שהיסוד המקראי עוד חזק בו , אבל ניתן לזהות בין פסוקיו זרם של חשיבה יוונית המקבלת שניות של חומר ורוח . פלוסר מצא שמחבר חכמת שלמה הכניס את הרעיון הדואליסטי בפסוק "כי גוף בן חלוף יכבד על נפש והמשכן הארצי יטריח שכל רב עשתונות" ( מהדורת כהנא , ט , טו . ( הדברים קרובים לדברי אפלטון בפיידון "וגופנו זה , ידידי , יש להניח שהוא דבר מטריח וכבד משקל וארצי ונראה לעץ . ואם זה מצוי בנשמה יכבד עליה משקלו . " מיפנה עיקרי אנו מוצאים בספרים החיצוניים המאוחרים , ובעיקר בספרות האפוקליפטית ובכתבי כת מדבר יהודה . בכתבים הללו באות לידי ביטוי השקפות של פלגים שונים של תנועה אפוקליפטית הצופה לאח...
אל הספר