לקבורה , ושם נראה בבירור כיצד סמלי ניתוק ( למשל , עצימת עיני המת ופקיקת נקביו ) באים יחד עם סמלי המשכיות וחיים ( למשל , רחיצת המת וסיכת גופו , שהם דברים שעושים לבני אדם חיים ) וכיצד מעצבים אותו כדי שיהיה מוכן לשילוח לעולם החדש שאליו הוא הולך . נראה כי הוא מעוצב מחדש כעובר ברחם אמו , העומד להיוולד לתוך עולם אחר . גם טקסי האבל מאופיינים בשלושת היסודות של ניתוק , לימינאליות ושילוב . בפרק השביעי נדון בהרחבה במנהגי האבל , ובלוח 3 שבראש הפרק הזה נמצא מיון של המנהגים . קל להבחין שמנהגי הקריעה , חליצת הכתף , כפיית המיטה וכיסוי הראש , שהם חובות האבל , מבטאים דפוס של ניתוק סמלי מהחברה ; בעוד שההספד , ניחום האבלים וסעודות ההבראה , שהם חובות הקהילה כלפי האבל , הם ביטוי סמלי של מחוג האבל לתוך הקהילה . האיסורים המוטלים על האבל , כמו . רחיצה , סיכה , קיום יחסי מין , תספורת , נעילת נעליים , אמירת שלום ועוד הם , על פי המאפיינים של טרנר , ביטוי למצבו הלימינאלי של האבל . לא נאריך כאן בעניין זה מפני שכל דבר נדון להלן במקומו . ה . סיכום מוות יוצר מצבי לחץ ומתח הדורשים שיקום נפשי , וגם פתי , של האבלים . בדר...
אל הספר