בית המשפט העליון , בשבתו כבית דין גבוה לצדק , בחר כאמור לגבות ולחזק את משרד הפנים במלחמתו נטולת הבסיס החוקי להגנת הפטרונימיה והנצחתה . בדחותו את עתירתה של גברת זמולון ( ברוב קולות של שלושה לעומת דעת מיעוט של שניים ) ישב בג"צ בהרכב מורחב של חמישה שופטים , ובהתבסס על כך נקבע בענין אייזיק , ארבע שנים מאוחר יותר , כי ההרכב המורחב מקנה להלכה המשפטית שנפסקה בעניין זמולון משנה תוקף , ולכן אין מקום לשוב ולדון בסוגיה לגופה . לאחר החלטה זו פסקו העתירות לבג"צ בעניין בחירת שם משפחה של אישה המבקשת לשאת שם של איש שהיא אינה נשואה לו . משרד הפנים , מעודד מן הגיבוי המלא שקיבל מבית הדין הגבוה לצדק , דרש מכל אישה לא נשואה שהודיעה על שינוי שם להצהיר בכתב על גבי טופס מיוחד , כי השם המבוקש על ידה אינו שמו של גבר שעמו היא חיה חיי משפחה ללא נישואין . עשרים שנה חלפו בטרם הובא הנושא 129 שוב להכרעת בג"צ , וזאת בעתירתה של הד"ר מיכל אפרת . הפסיקה בעניין מיכל אפרת עניין אפרת מסמן את תחילתו של מהפך שחל בחוק הישראלי ( לפחות על הנייר ) בסוגיית שמות המשפחה של נשים . כך סיכם השופט ברק ( כתוארו אז ) את עובדות המקרה ואת ה...
אל הספר