לנשים הבוחרות במימוש עצמי כזה את הזכות להיקרא , כמו גברים , בשם המשפחה שמעמדן המקצועי קשור בו , מזכירה את הפמיניזם האנגלו אמריקאי הליברלי . ואולם ניתן לחדד את הדברים עוד יותר תוך שימוש בנקודת המבט הפמיניסטית הישראלית הייחודית שפרשתי בספר שאלה של כבוד : ישראליות וכבוד האדם ( פרקים , ( 9-7 וספר זה נסמך עליה ומפתח אותה . על פי גישה זו , המחוקקים והמחוקקות שעיצבו את סעיף 6 לחוק השמות הישראלי פעלו במסגרת פמיניזם של הדרת כבוד ציונית . במסגרת גישה זו , הם הבנו את מרבית הנשים הישראליות , כפי שאלה הבנו את עצמן , בהתאם לחזונו של פמיניזם אימהות עובדות . על פי גישה פמיניסטית זו , האישה העברייה היא בראש ובראשונה עמוד התווך הפנימי של התא המשפחתי היהודי הציוני המייצר את הפועלים העבריים , שעליהם מוטלת מלאכת הקודש לגאול את קרקע הלאום , להפריח אותה ולהגן עליה . אין ראוי והולם מלבטא את מעמדה הנכבד והחשוב של אישה עברייה זו באמצעות שמו של התא המשפחתי שבלבו מתרכזת פעילותה להגשמת החזון הציוני . שם המשפחה הוא אות של הדרת כבוד המדגיש את תרומתה החשובה של האישה העברייה לעשייה הציונית באמצעות תפקידיה בתור רעיה לג...
אל הספר