חלק שני : זיהוי מוסכמה חברתית תרבותיות רלוונטית לגבי "מין רגיל , " אינוס ומתלוננות עברת האינוס מושתתת כל כולה על התפיסה כי ניתן לאבחן אינוס , כהתנהגות חריגה ופתולוגיה , מ"מין תקין . " על בסיס גישה זו , עברת האינוס המסורתית של המשפט המקובל הגדירה שאינוס נבדל ממין תקין בכך שיש בו שימוש בכוח מצד הנאשם , היעדר הסכמה חופשית של המתלוננת והתנגדות אקטיבית מצדה . כיום מגדיר המשפט הישראלי שאינוס נבדל ממין תקין בכך שהוא נעדר הסכמה חופשית של המתלוננת . ואולם המוסכמות החברתיות התרבותיות הרווחות בעולם הפטריארכלי חותרות תחת ניסיון האבחון המשפטי בין אינוס ומין תקין . מוסכמות אלה מגדירות גם מגע מיני רגיל ככולל מעשים אלימים r הן קובעות כי נשים בעצם מסכימות תמיד למגע מיני , אף כשהן אינן מודעות לכך , או כשהן משקרות לעצמן ולסביבתן בניסיונות הצטנעות או הצגת עצמן כ"קשות להשגה ; " המוסכמות הרווחות מסבירות כי התנגדות אקטיבית של נשים ליוזמות מיניות גבריות הן בבחינת ריטואל שנועד לבטא את צניעותן ולהגדיל את הנאת ה"ציד" ואת הריגוש המיני . בעשורים האחרונים של המאה ה 20 חוקרות פמיניסטיות בעולם האנגלו אמריקאי ( הוא ע...
אל הספר