בכיו של יוסף אהרן ליכטנשטיין במרכז הדרמה המתחוללת בשליש האחרון של ספר בראשית נפרסת מסכת היחסים המורכבים , הבעייתיים והסבוכים בבית יעקב אבינו . המחנאות השוררת בו בראשית הדרך מציבה את יוסף הבודד , " נזיר אחיו", ובהמשך את יוסף ואחיו , על החשדנות והמתח שביניהם והאווירה הקשה , לעתים מורעלת , בעימות שהמדרש מכנה בלשונו הציורית עימות בין " אריה " ל"שור". בטרגדיה רבת גוונים זו משתלב ומשתזר גורם אחד , מפתיע . זהו סיפור על נער תמים , עטוי כתונת פסים , מסלסל בשערו , ממשמש בעיניו , תולה את עקביו , נער שהופך קרבן לחששם ולפחדם של האחים , נער השואף בכל נימי נפשו לאחות את הקרע , ובהצלחה חלקית ביותר עולה בידו לבסוף להתחבר אליהם מחדש , נער המתייצב בדמויות שונות מול מערך אחים המונעים מתרכובת של פחד ושיפוטיות , של סלידה וחרדה . בעימות האיתנים בין נער זה לאחיו ישנו רכיב לא צפוי המשקף את התפתחות הדרמה מצד אחד ומטביע את חותמו על המאורעות מצד אחר . רכיב זה הוא הבכי . נוכחותו מורגשת לאורך הדרך , והוא מרים ראש בכמה צמתים הרי גורל , אם כתגובה ואם כיזמה . אמנם לא בסימטריה . האחים ככלל אינם בוכים - הם קבוצה של אנשי...
אל הספר