עיסוק בצורכי ציבור באמונה יהודה עמיטל א . לשמוע קול בכיו של התינוק כשקמה הישיבה שאלו אותי מה יהיה הדבר המיוחד בה . סיפרתי אז את המעשה באדמו"ר הזקן בעל ה"תניא", שישב ולמד בחדרו . לפתע שמע את נכדו התינוק , לעתיד לבוא בעל ה"צמח צדק", בוכה בעריסתו . סגר האדמו"ר את הגמרא , ניגש לחדרו של התינוק והרגיעו . לאחר מכן הלך האדמו"ר לחדר הסמוך ומצא שם את בנו , אביו של התינוק ("האדמו"ר האמצעי") , כשהוא יושב שקוע בלימודו . האדמו"ר תמה על בנו : " מדוע לא קמת להרגיע את בנך הבוכה ?". הבן הנבוך הרים את מבטו , וענה לאביו : " הייתי כל כך שקוע בלימוד , שלא שמעתי כלל את קול הבכי". העיר לו האדמו"ר הזקן : " אם אדם עסוק בלימוד תורה ואיננו שומע קול של תינוק יהודי בוכה - הרי משהו פגום בלימוד זה". זה היה המסר של הישיבה מאז הקמתה - להיות קשובים לקולו של התינוק הבוכה , במשמעות הרחבה של ה"בכי", כלומר להיות ערים לצרכים של עם ישראל . בעבר הייתי נוהג לומר לתלמידים לפני צאתם לשירות הצבאי שפרט לתנועת " בני עקיבא " צריכה לקום תנועת " בני קהת". תפקידם של בני קהת הוא " בכתף ישאו"( במדבר ז , ט ) . לאחר שהסתיים תפקיד זה נדרשו ב...
אל הספר