ט ) דברי סיכום שגיאתו ההיסטוריוסופית של סארטר טמונה באותה ההנחה , כי השאלה היהודית איננה אלא יציר מלאכותי של האנטישמים . והיא לא כן . השאלה היהודית היא תולדת מצבו האקסטריטוריאלי המיוחד - במינו של העם היהודי בגולה , שהיו לו השלכות מופלגות על כל הצדדים של החיים היהודיים - היסטוריים , כלכליים , רוחניים , דתיים , תרבותיים וכו ' . אין צורך להרחיק עדית , במסגרת הבירור הזה , אל מכלול הבעיות הללו . שמינוזה , מנדלסון , מארקס וסארטר - כל אחד מהם ניסה להעמיד את מהות היהדות על גורם מסוים , תלוש ומנותק מהרצף של דברי - ימי - ישראל : ש פ י נ ו ז ה ראה את הגורם העיקרי לקיומו של העם היהודי בשנאת - ישראל . דבריו החד - פעמיים על תקומה ממלכתית אפשרית של העם היהודי התבססו על ראייה היסטורית כללית , ולא נבעו מהשקפה היסטורית מיוחדת על היהדות . מ נ ד ל ס ו ן העמיד את מהות היהדות על החוקים , שמאז הינתנותם ההתג - לותית במעמד - סיני שוב אין להיסטוריה שליטה בהם . מ א ר ק ס הפך את היהדות לסמל של החברה הבורגנית .
אל הספר