העדה המוסלמית בסימן משבר ועליית החומיינים ן האנארכיה שתוארה בראשיתו של שער זה נמשכה בארץ - ישראל בכל המאה ח"הי ואף בשליש הראשון של המאה ט"הי , להוציא את האזורים שבהם קמו שליטים מקומיים חזקים דוגמת דאהר אל - עמר בגליל זאר'וג ויורשיו בעכו . מחוז ירושלים , המחוז הדרומי ביותר של ארץ - ישראל וסוריה , סבל יותר מכל האחרים . המאבק הנצחי בין מזרע ומדבר הוכרע כאן במאה ח"הי לטובת נוודי המדבר . מושל העיר שלט על - פי רוב רק על השטח שבין החומות , ומחוצה להן היה השלטון למעשה בידי שבטי הבדווים . להלכה כפופים היו למושל ירושלים גם הערים בית - לחם וחברון , אך למעשה לא היתה לו שליטה ממשית עליהן . שנים רבות התנהלו מלחמות ביניהן , כמעט באין מפריע מצד השלטון . אפילו יריחו , שהיתה רק כפר חרב למחצה , לא נכללה בתחום שלטונו בפועל וכשרצה להוביל לשם את תהלוכת הפסחא הנוצרית העונתית היה עליו לשחד קודם את שבטי הבדווים , כדי שיניחו לה לעבור בשלום . גם הדרך לרמלה היתה בדרך כלל בשליטת הבדווים . בגלל מצב זה גם לא עלה בידי המושל לגבות מיסים מחוץ לחומות בירתו . היה זה המחוז היחיד באיפרכיה הכפופה לפחה דמשק שלא רשם לזכותו סכ...
אל הספר