העדות הנוצריות וראשית הסכסוך על אתרי הר ציון העדות הנוצריות השונות בירושלים עמדו כולן תחת איום הקנאות המוסלמית של המשטר הממלוכי . עקרונית גרסו השלטונות שבזכות הכיבוש הפך כל רכושם של הכנסיות , המנזרים והאתרים המקודשים להיות קניינם שלהם , ואם התירו לעדות שונות להוסיף ולהחזיק בנכסים כלשהם זוהי זכות מיוחדת שניתן לבטלה בכל עת . מדיניות זו גובשה כנראה בהשראת מורו ורבו הקנאי של הסולטאן בייברס , השייח' ר'חיד בן אבו בכר אל - מהראני , ששימש כמושל ירושלים בתקופת שלטונו של בייברס . לפי מקורות שונים החרים את מנזר המצלבה מידי הגיאורגים , ציווה להרוס חלק ממנו , וחלקו האחר הפך להיות מקום תפילה מוסלמי )"זאוויה"( , תוך כדי כך נהרג אחד מכמריו . מבצע דומה נערך לגבי כנסיית הקבר . גם כאן היה לפחות הרוג אחד , הכנסיה חוללה , וחלק מאוצרותיה נשדד .' מיתקנים נוצריים רבים הוחרמו לצמיתות , לרוב כדי לשמש לצורכי דת מוסלמיים , אחרים הוחרבו . נאסר על הנוצרים לתקן את המבנים שברשותם אלא לאחר קבלת אישור מיוחד , שתמורתו נדרשו סכומים ניכרים . בזמנו של הסולטאן סיף א - דין ברקוק ( 1382 - 1389 ) , מייסד הפלג רקסי'הצ של השושלת...
אל הספר