מקובל בספרות על ארץ - ישראל לראות בתקופה שבין 1187 ו - 1291 חלק מן התקופה הצלבנית . דבר זה אמנם מוצדק כשמדובר בתולדות עכו , או צור , וייתכן שניתן להצדיק אותו גם לגבי צפת , קיסריה או יפו , אך יש לזכור שרוב רובה של הארץ , וירושלים בתוך זה , היתה במשך מאה שנים אלה ( וירושלים במשך 85 שנים ) חלק מן הממלכה האיובית והממלוכית . על כן , אף שהיסטוריונים נוצרים הרגילונו לראות את הנעשה בארץ דרך משקפיים צלבניים , מטעה הדבר בכל הנוגע לירושלים . לדעתנו מן הראוי לדבר בקשר אליה על " תקופה איובית " ולכלול בתוכה גם את 15 השנים שבהן היה חלק מן העיר שוב בידי הנוצרים . ולאחר מכן להתחיל את התקופה הממלוכית לא בנפילתה של עכו ב - 1291 אלא בהשתלטותם של הממלוכים על רוב רובה של ארץ - ישראל - וגם על ירושלים - בשנת 1260 . בעיניהם של מזרחנים , לעומת זאת , התקופות האיובית והממלוכית מצטיירות לעתים קרובות כתקופה אחת - חרף העובדה שבתולדותיה של ירושלים ההבדלים בין שתי תקופות אלה רבים מאוד ואי - אפשר שלא להבחין ביניהן . ההגיון שבחלוקת תולדותיהן של ערים לתקופות משלהן מונח ביסודה של הגישה הרגיונלית בהיסטוריוגרפיה הארץ - ישרא...
אל הספר