258 . ציור דמיוני של ירושלים מימי הביניים המאוחרים . הוכן עבור דוכס בורגונדיה . בקדמת התמונה - חוף הים ונמל יפו החרב , ובסמוך - רמלה . במרכז ירושלים מתנשאת כיפת הסלע עם שני צריחים דימיוניים , לימינה - אל אקצא , בצורת כנסיה , ומשמאלה - כנסיית הקבר התקופה שלפנינו מתאפיינת בכך שירושלים חזרה להיות - לראשונה אחרי אלף מאה ושישים שנה - בירתה של ארץ - ישראל עצמאית . לא בתקופה הרומאית המאוחרת ולא במוסלמית קיים היה מושג " ארץ - ישראל " כיחידת מינהל . בתקופה המוסלמית במידה שהשלטון חלש על האיזור כולו - היתה הארץ מחולקת על - פי רוב לשני מחוזות : אורדן בצפון ופלסטיין בדרום , טבריה היתה בירתה של הראשונה ורמלה של השנייה . ירושלים שימשה רוב הזמן ( פרט לתקופות קצרות בתקופה האומאיית ובסוף התקופה הפאטימית ) כעיר קודש ויעד לעלייה לרגל בלבד . בתקופה הצלבנית הראשונה היא חוזרת לתפקידה הישן קלאסי"וה " כבירתה של מדינה החופפת , פחות או יותר , את ארץ - ישראל המסורתית ( למעשה כללה המדינה הצלבנית גם את צידון וביירות בצפון , וחלק מעבר - הירדן הדרומי ) . הנצרות קיבלה כאן על עצמה - כשם שקיבלה את כתבי הקודש היהודיים - ...
אל הספר