התקופה העברית ( 750 - 877 )

שימוש - הגדילו את הגרעון באוצר . התעוררה תסיסה , בעיקר במחוזות המזרחיים , מקום שהמסורת הפרסית החזקה שמלפני ימי האיסלאם התקוממה נגד שלטונם של השליטים האומאיים שנטו לערכים הלניסטיים - ביזנטיים . כדי לשכך תסיסה זאת העתיק ליף'הח האומאיי האחרון , מרוואן השני ( 744 - 750 ) - שכינויו המפוקפק היה מרוואן אל - חימאר ( החמור ) - את בירתו לתרן שבצפון מסופוטמיה , ובכך השניא את עצמו גם על תושבי סוריה וארץ - ישראל . פרץ מרד במחוזות מערביים אלה , שהחמיר עוד מכוח ההתחרות המסורתית בין שבטי קיס לימן משום שמרוואן , בניגוד לאחדים מקודמיו , תמך דווקא בקיסים . גם ירושלים הצטרפה למתמרדים . אך מרוואן , שגילה על אף גילו המתקדם כושר בלתי - מבוטל כמפקד צבאי , התגבר על המרד , ולאחר שהכניע בשנת 46 זך את ירושלים פקד להרוס את חומותיה . אולם מעמדו נחלש עם הזמן . החוגים הקרובים לבית עלי , שהודח על - ידי האומאיים , החלו להרים ראש . בית עבאס ותומכיו הניפו בשנת 747 את הנס השחור של המרד הגלוי , * ובמשך שנים אחדות ניטלטלה הממלכה הענקית במלחמות פנים . בקרב הנוצרים והיהודים נתעוררו תקוות משיחיות ; אותו זמן נכתב מדרש הגאולה " ...  אל הספר
כנרת, זמורה דביר בע"מ