מבוא מזה כמאה שנה מבקש לו חקר המקרא מרחבים חדשים להיאחז בהם : את החופר שננעצה באדמת המזרח הקרוב לא שבה ריקם ; תרבויות שלמות נחשפו לעין השמש , וספרויות רבות , בלשון עם ועם , פוענחו וגילו בפנינו משהו מן העולם שתרבות ישראל בתקופת המקרא היתה בשר מבשרו . קובצי חוקים ושירה אפית , תעודות מלכותיות ופולחניות , שירות אהבה ודברי חכמה , כל אלה האירו פינות אפלות במקרא , והרימו תרומה חשובה להבנתו . היום שוב לא נוכל לתאר לעצמנו את לימוד המקרא בלא מבט מתמיד אל ספרות המזרח הקדום . לא אגזים אם אומר כי לא עובר יום מבלי שתעודה כלשהי מספרות זו תגלה פנים חדשות בכתוב מכתובי המקרא . עיניהם של חוקרי המקרא אינן צופיות אך למזרח . יש המביאים לחמם מספרות המערב , מספרות יוון ורומי לסוגיה וענפיה , ואף מקור זה הוא נחל איתן של מקבילות מפתות ומושכות את הלב . מיום שחסידי תורת הפולקלור הציצו אף הם במקרא , נפרצו כליל גבולות של מקום ושל זמן : מוקדם ומאוחר , מזרח ומערב יכשרו לגלות בהם אבן יקרה להאיר בה מקרא כלשהו , משום שאדם הוא אדם , באשר הוא אדם , וסדנא דארעא חד הוא . סיכומו של דבר , יד המקרא בכול ויד כול במקרא . הנטייה ...
אל הספר