טרק ארבעה עשר _עןלל _רגל נוצריים בתקופה הביזאנטית אורה לימור בתקופה הביזאנטית נעשתה ירושלים המרכז החשוב ביותר לעלייה לרגל גם בשביל הנוצרים והאבטיפוס לעלייה לרגל למקומות קדושים בכלל , כפי שהיתה בעבר בשביל היהודים . ירושלים היתה הבמה למאורעות היסוד של הדת הנוצרית , מאורעות הקשורים בימי חייו האחרונים של ישו , בצליבתו ובתחייתו . עולי הרגל נהרו אליה מכל עבר כדי לחזות במו עיניהם במקומות שבהם אירעו ההתרחשויות הללו ולחגוג את שחזורן , העלייה לרגל לירושלים נתפסה במחזקת את אמונתו של העולה וכממלאת צורך נפשי שלא היה בהתנהגות הדתית השיגרתית כדי לספקו . כמו דפוסי התנהגות דתית ותכנים דתיים אחרים — מסורות , טקסי תפילה , אדריכלות של כנסיות — כך עוצבו גם אופיה ודמותה של העלייה לרגל הנוצרית בתקופה זו ; וכמו בנושאים האחרים , ואף יותר מכך , כך גם לגבי העלייה לרגל מילאה ירושלים תפקיד מרכזי ומכריע ככור היתוך של סמלים , טקסים ותכנים . יתר על כן , העלייה לרגל הפכה את ירושלים מאתר ספרותי למרכז תרבותי , דתי וגיאוגראפי , לעיר מרכזית בעולם הנוצרי . תולדותיה של ירושלים כ'מקום קדוש' ותולדות העלייה לרגל אליה קשורות על...
אל הספר