פרק שני היהודים בירושלים בתקופה הרומית שמואל ספראי בימי בית שני היתה ירושלים לעם היושב בארץ ובתפוצות הרבה יותר מעיר בירה . ירושלים כולה זוהתה למעשה עם בית המקדש ונידונה כעין תחומו הרחב . בית המקדש לא היה רק המקום היחיד שהיו מקריבים בו קרבנות היחיד והציבור , אלא גם מוקד של יצירה והוויה ציבורית יהודית עשירה . בית המקדש והעיר ירושלים היו 'גיא החיזיון' ליצירה הרוחנית והחברתית . בה נתגבשו מוסדות הציבור ומסגרות לאורחות חיים לציבור וליחיד . ערכים ומסגרות שלא היו קשורים בהכרח למקדש ולעיר ירושלים , כגון לימוד התורה וחיי בית הכנסת , לא זו בלבד שגובשו בירושלים , אלא שאף אחוזים היו בחיי המקדש והעיר ומהם ינקו את סמכותם וכוחם . לירושלים עלו ללמוד תורה וללמדה ; העומדים בתפילה כיוונו את פניהם לירושלים ולמקדש ; והרוכב על גבי בהמה , שאינו יכול לירד ולהחזיר את פניו , 'יכוון את לבו כנגד בית קדש הקדשים . ' בני הארץ והתפוצות כאחד היו מעלים את מחצית השקל , ששימשה לכלכול הוצאת המקדש והעיר ירושלים * . בימי הבית היתה ירושלים לא רק המרכז לחיי הציבור ולחיי המעשה והרוח ; היא תפסה מקום מרכזי גם בעולמם של ההלכה , המ...
אל הספר