א . מבוא המנהג לערוך את שולחן השבת בלחם משנה נפוץ בכל קהילות ישראל . דבר זה נוהג אף בחגים . השולחן הערוך בלחם משנה , עם המפה הצחורה המכסה את הלחם , הפך לאחד הסמלים המובהקים של שבת וחג . מנהג זה נסמך במקורות כזכר למן שממנו לקטו בערבי שבתות כמות כפולה מן הרגיל , " לחם משנה" ( שמות טז : כב , ( ומכאן המקור למונח . מונח זה , כזכר למן , השתרש עד כדי כך שגם כאשר דיברו על עסקי שבת "הכפולים , " כגון : קרבן כפול ; עונש כפול ; שכר כפול ; ומזמור כפול ' , שמרו על המונח הקדום והזכירו "לחם משנה" מבלי להתאים את המונח למסגרת כדי לדבר על " לחם כפול . " סמליותו של לחם המשנה כדוגמת המן הקרינה ממשמעותה גם על מה שבא במגע עם הלחם , וכך 2 הפכה המפה הפרושה על החלה בשעת הקידוש סמל לטל שכיסה את המן . ברם , חגיגיותם של הסמלים אינה תלויה במקורם הריאלי או המשוער אלא היא הופכת לישות עצמית . להלן נדון בחיוב לחם משנה בחגים , אך כאן ראוי לציין שכאשר רצו חכמים אחדים להדגיש את ערכו של ערב יום כיפור כיום חגיגי , תבעו לבצוע בו על לחם משנה , גם בלי להזדקק לשאלה : האם ירד המן בלחם משנה בערב יום כיפור ? בליל הסדר המנהג שונה ב...
אל הספר