. 4 לתולדות הטיבולים המנהג לאכול ירק הטבול במשקה , בדרך-כלל - חומץ או מי מלח , אחרי הקידוש בליל הסדר , הפך לאחד הסימנים המובהקים לאופיו המיוחד של ליל הסדר . מנהג זה , הקרוי "כרפס" על שם הירק המקובל לטיבול ( ראה לקמן , ( מצא את מקומו בסימן הנימוטכני הנפוץ " ; קדש ורחץ כרפס יחץ . " מרכזיותו מתבטאת בכך , שעליו נוסדה אחת מן הקושיות שבליל הסדר : " שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת , הלילה הזה שתי פעמים . " בארצות מזרח אירופה , שבהן נהגו לתרגם את השאלות לאידיש הוסיפו הסבר , בתרגום , שהטיבול הראשון הוא של כרפס ובמי מלח \ המשנה , שהיא המקור הקדום ביותר המציג לפנינו תיאור מלא של ליל הסדר , מתייחסת אל הטיבול הראשון כחלק מטקס ליל הסדר , אלא שהיא מדברת על טיבול בחזרת ולא בכרפס . היא קובעת שאחרי הקידוש "הביאו לפניו , מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפרת הפת" ( פסחים י : ג . ( אולם , כבר הראינו שהשכבה היסודית והקדומה של משנתנו לא כללה פסקא זו ועצם הטיבול הראשון הוא הוספה מאוחרת לטקס ליל הסדר . בתקופה שבה נהגו לאכול את סעודת הפסח מיד , בתחילת הערב , לא היה מקום למנה הראשונה . דומה שנוהג הטיבול הראשון ק...
אל הספר