נוהגת בקפריזיות בשמירתה על עדויות מן הדורות הקודמים , אך היעדר מקורות בעניין זה בכל-זאת מתמיהה לאור העובדה שיהודים רבים בכל מרחבי העולם לא יכלו לעלות לרגל להקריב את קרבן הפסח בירושלים . מתקבל הרושם שיהודים אלה לא הרגישו שחסר להם משהו , כמו שחשו בני דור המדבר הטמאים לנפש שהתלוננו שלא יכלו לעשות את הפסח במועדו . ייתכן שהיהודים שלא עלו לרגל סמכו על העובדה שמקריבים את הפסח בירושלים כדי לפטור את עצמם מתחושת ההיעדר . ר' אליעזר דרש : "מנין שאם אין להם לישראל אלא פסח אחד , שכולן יוצאין בו ידי חובתן , תלמוד לומר : ושחט אותו וגו "' ( מכילתא , פסחא , ה , עמ' . ( 17 אם כי קשה לומר שר' אליעזר היה פוטר 226 את המוני בית ישראל מן החובה האישית של הקרבת הפסח בירושלים , ייתכן שההמונים אימצו לעצמם תפישה כזאת ולא הרגישו צורך לעשות תחליף לקרבן מחוץ למקדש . ברם , קשה להשתחרר מן ההנחה שמחוץ לירושלים נהגו , בליל הסדר , לערוך סעודת חבורה שתיטיב להעניק למסובים את ההרגשה של שותפות - בעבר משותף ובעתיד משותף . סביר הוא שנוהגי סעודות החבורה השפיעו על קביעות נוהגי הסדר שמחוץ לירושלים אחרי החורבן . . 2 אכילת צלי כזכר ...
אל הספר