שהחבורה לא תהיה גדולה מדי - כדי שגודל החבורה לא יפגע בתקשורת בין חבריה , וכדי שקרבן הפסח יספיק לכל בני החבורה - ללא צורך בקרבן חגיגה . בסיכום , דומה שההלכה הקדומה ראתה בהקרבת החגיגה חלק : cere של חובת היום של י"ד בניסן . אחרי ימיו של הלל , נתמעטה חשיבותו של קרבן זה ולמעשה , בטל לגמרי . דומה שביטולו המעשי של קרבן החגיגה היה קשור גם באופיו של הפסח . כל זמן שראו את קרבן החגיגה כחובה , היו חייבים לאסוף חבורה גדולה כדי שחבריה יוכלו לאכול גם את החגיגה וגם את קרבן הפסח . אם הקריבו את החגיגה מן הבקר , היתה החבורה חייבת להיות עוד יותר גדולה . בחבורה גדולה , קשה לקיים את חובת הסיפור ביציאת מצרים כפי שאנו מכירים אותה היום . חוקרי הסימפוזיון העריכו לנכון שדיון ושיחה עניינית יכולים להתקיים רק במסגרת של 30-20 מסובים . אפשר שביטול החגיגה תרם לצמצום החבורה אבל ישנה גם אפשרות שהרצון לצמצם את החבורה תרם לביטול החגיגה . בכל אופן , המציאות של החברה הקטנה יחסית תרמה יותר לגיבוש דמותו של סדר הפסח מאשר המיתוס על החגיגה הקרבה עם הפסח . . 3 הקרבן כסעודת חבורה גם העיון ביסודות של תורת הקרבנות ובמסתעף ממנה מלמד ...
אל הספר