א

א

א נקודת המוצא לחקר תולדות ירושלים הצלבנית היא בהכרח מועד הכיבוש : 15 ביולי . 1099 כיצד הגיבו על כך המוסלמים ? המעיין במקורות ייווכח על נקלה כי , למרבה הפליאה , הכיבוש לא גרם בטווח קצר כל זעזוע , כל תחושה של השפלה דתית . הכרוניקות בנות הזמן מתארות את הכיבוש באורח עובדתי , יבש וקצר למדי . תיאורים אלה אינם שונים כהוא זה מתיאור כיבושן של ערים אחרות בידי נוסעי הצלב . הפליטים המוסלמיים שנמלטו מהשטחים הכבושים הותירו לנו שירי קינה ונהי לרוב , אך כיבוש ירושלים אינו נזכר בהם כלל . כיצד תוסבר שתיקה מוזרה זו לגבי העיר השלישית בקדושתה באסלאם ? אין ספק שתהפוכות הזמן מספקות לנו הסבר חלקי . העיר נכבשה על ידי אתסז התורכמאני מידי הפאטמים בשנת 1070 וחזרה ונכבשה על ידי הפאטמים בשנת ' . 1098 הכיבוש הצלבני , שבא אך שנה לאחר מכן , נתפס מן הסתם כשינוי חדש של שליטים , שינוי שאף הוא לא יארך זמן רב . ואכן , תחושה זאת בולטת במכתב משנת 1100 שנשתמר בגניזה של קהיר , ובו מצפה הכותב , יהודי צפון אפריקני השוהה במצרים , לכיבושה בקרוב של עיר הקודש בידי הוזיר הפאטמי אלאפצל . תחושה זאת מצאה סיוע בתפיסתם הכללית של המוסלמים ...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי