סערת רוחות מאז עזב אברהם הלפרין את הרובע היה גל של מרירות תוקף את התושבים הנצורים אחרי כל מקרה-התקפה , ובהתאם לגודל האסון או הנזק היה גל המרירות . אחרי התקפה ערבית או הפגזה צבאית היה משה רוסנק' מפקד האזור , מוזמן לישיבה עם הרבנים כנציגי העדות . בישיבות אלו היו נשמעות טענות שונות : למה אתם עושים כך ומדוע אתם נוהגים כך ? אתם ילדים , אינכם אחראים ... אסור לכם לירות ... אסור לכם להתגרות , הערבים בכלל אינם יורים , רק אתם ... » אחרי שמיעת כל הטענות והטענות , סופר לרבנים מהו המצב לאמתו — וכי כל דבר שנעשה , אינו נעשה אלא על פי פקודה ובהתאם להוראות המוסדות הלאומיים . בסוף השיחה היו שני הצדדים יוצאים מרוצים . אחרי הקרב עם הצבא כינסו התושבים אסיפה רבתי , שיגרו משלחת רבנים אל מפקד האזור ודרשו להפסיק מעשים כגון אלו שקרו , שיש בהם , לדעתם , כדי לסכן את חיי התושבים . הם דרשו כי פיקוד הרובע ימלך בדעתם של הרבנים בכל ענין . אחרי שדרישות המשלחת נדחו על-ידי המפקד , כונסו תושבי הרובע לאסיפה כללית . מר וינגרטן נפגש אחר כר עם מפקד הרובע ואמר קצרות שלא יתכן שמקרים כאלה יקרו , והם גם לא היו קורים , אילו נמצא...
אל הספר