פרק שביעי לבטים לגבי ההתנגדות בספינות ההפגנה בחיפה , ב 12 באוגוסט , 1946 נגד גירוש המעפילים מהארץ , שהסתיימה בשלושה הרוגים , היתה האחרונה שבה נקראו המוני בני הישוב ליטול חלק פעיל בהגנה על העלייה . הפגנה זו גם הוכיחה עד כמה מוגבל כוחם של המונים בלתי חמושים מול צבא חמוש שאינו נרתע מלפתוח באש כדי לבלום אותם . מעתה ההתנגדות האקטיבית לגירוש הפכה בדיעבד לנחלתם של המעפילים . הישוב נקרא רק להזדהות עם המעפילים ולהתנגדות פסיבית כדי להכביד על השלטונות את ביצוע מדיניותו נגד ההעפלה . אלא שעד מהרה התברר שגם ההתנגדות הפסיבית כרוכה בקשיים מרובים , והכשלון לארגן בישוב מרי אזרחי כללי בקיץ 1946 הוא הוכחה לכך . מעבר לחילוקי הדעות הפוליטיים שהיו בישוב בימים ההם , לגבי חיוניותו והיקפו של המאבק האקטיבי והמזוין , כחלק מהמאבק הכולל על עתידה של ארץ ישראל , היו בתוכו שחששו מההשפעה החינוכית השלילית מחוסר הנכונות לשאת בסבל הפיזי של המאבק , העלול לפגוע בכושר עמידתו של הציבור במבחנים שעוד נכונו לו . גם משום כך יש לעמוד עמידה נחרצת יותר במאבק ולא להעמיס את מלוא נטל המלחמה על המעפילים בלבד . רושם מעליב ומדכא עשו שבית...
אל הספר