ירושלים בתקופה העות'מאנית ( המאות ה ( 18-16 ארבע מאות שנים — מ 1517 עד — 1918 שלטה האימפריה העותימאנית באזורנו . תקופת שלטונם הארוכה של העות'מאנים הותירה חותם מועט במרחב . עבור תושבי הארץ שלטון מוסלמי אחד התחלף במשנהו . ארץ ישראל בכלל וירושלים בפרט המשיכו להיות מחוזות בתוך אימפריה רחבת ידיים ולא תחום גיאוגרפי פוליטי בעל ייחוד משלו . ראשית שלטונה של האימפריה העות'מאנית הביאה לעצירת ההדרדרות היישובית והכלכלית של שלהי השלטון הממלוכי , ולתנופת פיתוח ובניין . לאחר תקופת פריחה קצרה שקעה האימפריה בתהליכי ניוון וקיפאון . השליטים המקומיים שהיו לרוב נציגי השלטון המרכזי , עשו בארץ כעולה על לבם . היו שניסו לקדמה ולפתחה , ואחרים ביקשו להתעלל ולסחוט את תושביה . גם היישוב היהודי התאפיין בראשית התקופה העות'מאנית בימים של צמיחה ופריחה , ומששקעה האימפריה הדרדר לימים של מצוקה וסבל . ירושלים — בזכות קדושתה , זכתה בראשית התקופה למירב תשומת הלב של השלטון , תהליכי שיקום ובניין הביאו לפריחת העיר ולגידול במספר תושביה . הניוון והקיפאון במאות ה 17 _וה 8 ו אפיינו גם את מצב ירושלים . על אף שהיתה הגדולה בערי הא...
אל הספר