פרק צד מבוא מזמור זה עוסק בנושא החוזר ועולה בספר תהלים-הצדק האלוהי , ומתמקד ברשעים הנראים כמצליחים . פיתוח הנושא במזמור זה מיוחד במינו , על אף שלהשקפות המובעות בו יש מקבילות במזמורים לא מעטים . לכאורה יש במזמור שני חלקים שונים , כשאחד ( א - ז ) הוא תלונת ציבור והשני ( ח-כג ) בעל אופי אישי יותר . גונקל וכמה מפרשים בעקבותיו טענו כי פסוקים א - ז הם מזמור עצמאי , שמאוחר יותר צורפו לו קטעים נוספים . אך נראה שמסקנתם זו נובעת מן ההנחה המוקדמת שכל מזמור חייב לדבוק בדגם קבוע . לעומת זאת , אם נניח שהמשורר אינו כבול בהכרח על ידי דגמים מחייבים , אף כי הוא מודע לקיומם , נוכל לעמוד על אחדותו של המזמור . ? נראה שבפסוקים א - ז מצטט המשורר קריאה לה ' שינקום ברשעים המדכאים יתומים , אלמנות וגרים . בשאלה הרטורית "עד מתי" ( ג ) מובעת טרוניה כנגד האל , אשר מתיר לרשעים לנהוג כך לאורך ימים . ציטוט זה הוא מעין מוטו למזמור כולו ( כמו במזמור צא , א , וראה במבוא שם . ( בחלק השני של המזמור באה תגובת המשורר לדברים . פסוקים ח-יא הם גערה
אל הספר