פרק עא מבוא א . עצמיותו של המזמור . בכללותו ועל-פי סוגו מזמור זה הוא תפילת יחיד שהדובר בה הנו איש סובל החש לעת זקנתו עזוב ונרדף בידי אויביו ושומרי נפשו גם יחד ופונה לעזרת אלוהיו . גם בפתיחת התפילה וגם בסופה , מביע הוא את ביטחונו באלוהים ובישועתו ומבטיח לספר ולהודות על ישועותיו ולהלל את שמו לדור כי יבוא . עם זאת , ולמרות שהתפילה נאמרת בלשון "אני , " יש מן הפרשנים , ואפילו מבין החדשים , המפרשים אותה כתפילת עם ורואים ב " אני - " האנשה ( פרסוניפיקציה ) לאומית ( ראה למשל בריגס . ( על פי נוסח המסורה חסרה כתובת בראשו . בתרגום השבעים מופיעה הכתובת : "לדוד בן יהונדב מן השבויים ( הגולים ) הראשונים , " אך זו ודאי פרשנות מאוחרת . במקצת כתבי יד עתיקים מחובר הוא אל מזמור ע , ויש פרשנים הסבורים שמעיקרם היוו השניים ( פרקים ע-עא ) מזמור אחד ( ראה למשל ע' חכם . ( לשיקול זה נוספים מספר ביטויים המשותפים לשני המזמורים , כמו : "אלהי לץזךתי חושה " ( עא , יב והשווה ע , ב , ו ;( וכן "כי גשו כי חפרו מבקשי ךץתי " ( עא , כד ; והשווה : ע , ג . ( לעומת זאת , העובדה שלמזמור ע יש מקבילה כמעט זהה במזמור מ יד - יח ואף ...
אל הספר