פרק סב מבוא עיקרו של המזמור הוא הצהרת אמונה וביטחון בה ' . הדובר מבטל את הביטחון שבעושר החומרי , בין שעושר זה בא בדרכי עושק וגזל , בין שהוא פרי הצלחה , ומשבח את הביטחון באל . אבל הטפה זו אינה פרי התבוננות עיונית בעלמא , אלא תוצאתה של חוויה אישית קשה . נראה שהדובר נתן אמונו באנשים ואלה נטשוהו , וביקשו להדיחו ולהפילו , אף על פי שהעמידו פני ידידים המבקשים את טובתו . מבנה המזמור משקף במידה רבה תסיסה פנימית , ובעיקר - השינויים והמעברים בלשון הפנייה . לאחר הצהרת פתיחה שבה הדובר מבטיח לעצמו שלא יימוט , עולה ומתגלה הניסיון האישי שהביאו להצהרה זו . הוא פונה בלשון נוכחים אל מבקשי רעתו , כאילו סכנתם עודנה מרחפת עליו . הביטויים המצויים בהמשך רומזים שמדובר ביריבות בין בעלי שררה ואנשי מעלה . גם בעברו לדבר על יריביו בלשון נסתרים ובעבר , עדיין דבריו קשים והאשמתו חמורה . עם זאת , השינוי בלשון הפנייה נותן הרגשת הקלה , כאילו נזכר הדובר שהסכנה כבר חלפה , ומייד הוא פונה אל נפשו
אל הספר