פרק ד מבוא מזמור זה הוא תפילת יחיד , תפילתו של אדם הנתון בצרה . הוא פותח בפנייה קצרה ונרגשת לה , ' בבקשו ממנו להיענות לקריאתו , להקשיב לתפילתו ולשחררו מן הצרה שבה הוא נתון , כי אלוהי צדק הוא . + לאחר הפתיחה הקצרה באה הפנייה המפורטת הראשונה , המכוונת ל"בני איש" ( בני אדם , ( שרמסו את כבודו , שכולם אוהבי ריק ומבקשי כזב . המשורר מודיע להם שה ' נענה לקריאתג , ועל כן עליהם להפסיק לחטוא , לזבוח זבחי צדק ולבטוח בה ? . ' הפנייה המפורטת השנייה מכוונת אל ה : ' המשורר מבקש מאלוהיו להאיר את פניו אל האנשים , להראות להם את הטוב , ואז יהיה הוא , המשורר , שמח ומאושר בראותו את בני האדם אוכלים את דגנם ושותים את תירושס בשמחה , ושוכבים לישון בשלום . + המשורר חותם את דבריו בקביעה שרק ה' לבדו יוכל להקנות לו ביטחון ולהניח לו לשבת בשלווה . למעשה הוא רואה את עצמו כמתווך בין ההמון ובין ה : ' מההמון הוא מבקש לא לחטוא ולבטוח בה , ' ומה' הוא מבקש שיאיר את פניו אליהם ויךאה להם טוב . . rr מזמור זה שייך לסוג
אל הספר