הקורבנות והדינים הקשורים בהם תופשים מקום רב בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה . הנביאים הוכיחו נגד הפיכת הקורבנות לתחליף של קיום המצוות ונגד הקרבתם בלא כוונה פנימית . אולם גם הם חייבו קורבנות המוקרבים כדין ובכוונה . לא זו בלבד , אלא הם גם אומרים דברים חריפים נגד המבזים את הקרבנות על ידי שהם מקריבים את הפגום והמושחת . יחס זה לקורבנות מבטאים חכמים בימי בית שני , שאמרו "על שלושה דברים העולם עומד : על התורה , על העבודה " ) בבית המקדש ) ועל גמילות חסדים" ( אבות א , ב . ( היחס הנפשי העמוק אל עבודת המקדש לא נשתנה גס לאחר חורבנו . לא זו בלבד שהיהודים הוסיפו להתפלל על בניין בית המקדש וחידוש הפולחן — דבר שהוא מגוף תפילת העמידה הקבועה , ויסוד לתפילת המוספים בשבתות , במועדות ובראשי חדשים — אלא שהם גס לא פסקו מללמוד את דיני הקורבנות ולברר אותם . גם בבבל עסקו בשקידה בדיני קורבנות , וכלל טבעו "בגמרא , שכל העוסק בתורת הקורבנות כאילו הקריב קורבן ( מנחות קי ע " א . ( ואכן סדר שלם בתלמוד הבבלי , סדר "קדשים , דן כמעט כולו רק בהלכות אלה . הקורבנות ממויינים בהלכה לפי קני מידה שונים . יש קורבנות ציבור הבאים כרגיל ל...
אל הספר