הספר הקדום ביותר ברפואה , ובמדע לא תורני בכלל , שנשתמר בעברית . הוא משקף את חוכמת הרפואה במאה השישית בקירוב , כפי שהיתה ידועה אז בארץ ישראל , בסוריה ובבבל . מחברי הספר היו תלמידי הרופאים ר י אסף בן ברכיהו הירחוני , שעל שמו נקרא הספר , ר יוחנן בן זבדא ור י יהודה הירחוני . הם העלו על הכתב את תורת רבותיהם . הספר מעיד על מאבקם של רופאי האמת — יורשי מסורות מדע הרפואה של יוון , פרס והארצות השמיות — כרופאי אליל ובמכשפים . כן מעיד הספר על שקידתם של רופאי האמת על טיפוח אתיקה מקצועית גבוהה . זו נתבטאה גם בשבועה שהיה הרופא נשבע לאחר סיימו את חוק לימודיו . בספר מדובר , בין השאר , גם על אקלימה של ארץ ישראל , כן נזכרים בו מימיה , יינותיה ומחצביה . יש בו הוספות מזמנים מאוחרים יותר — עד המאה הי"ב .
אל הספר