עשרה יהודים , מבני י " ג שנה ולמעלה , הדרושים כדי לקיים "תפילה בציבור או טקסים אחריס שבפולחן . "המשנה ( מגילה ד , ג ) מונה "מצוות שונות המתקיימות רק במעמד של עשרה : תפילה בציבור , נשיאת כפיית ( כלומר ברכת כוהנים , ( קריאה בתורה והפטרה בנביא , טקס הנישואין ועוד . עוד הוסיפו ( במסכת "סופרים ) שאין אומרים "" קדיש" "ו " ברכו " בפחות מעשרה . מניין לעניין זה נלמד מן הפסוק ( במדבר יד , כז ) "עד מתי לעדה הרעה הזאת" שנאמר בפרשת המרגלים , והס הרי היו עשרה , להוציא את כלב ואת יהושע שלא נמנו עמהם לעניין העונש . הביטוי "מניין " נובע ככל הנראה מכך שהיו מונים את הבאים לתפילה , האם כבר מצויים עשרה , והוא מופיע רק במקורות מאוחרים . והואיל ואסור למנות את ישראל בספירה רגילה , נהגו שהנכנס לבית הכנסת אומר פסוק "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך , אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך , " שבו עשר תיבות , ועל פיהן סופר את האנשים ובכך יודע אס יש מניין אם לאו . ויש הסופרים על פי מילות הפסוק "הושיעה את עמך וברך את נחלתך , ורעם ונשאם עד העולם . "
אל הספר