חאאת

"קורבן שחייבים להביא על חטא שנעשה בשוגג . הכלל הוא "זדונו — כרת , שגגתו — חטאת , " לאמור , כל עבירה שאם היה עושה אותה בזדון חיה חייב עליה "כרת , אם עשאה בשוגג מביא חטאת . גם מצורע , יולדת ונזיר מביאים חטאת . הציבור , הכהן הגדול או הנשיא שחטאו בשגגה מקריבים פר . יחיד מביא עז או כבשה . בחטאים מסוימים , כגון בטומאת מקדש או קודשים , אם אין בידו לקנות את אלה יכול להסתפק בזוג תורים או בני יונה . ואם דל הוא , שאין בידו להביא את אלה , מקריב רק קורבן סולת . בשעת ההקרבה סומך ידו על ראש הקורבן ומתוודה : "חטאתי , עוויתי , פשעתי ועשיתי כך וכך וחזרתי בתשובה לפניך , וזו כפרתי . "  אל הספר
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור