מי שמבדח את הקרואים בחתונות ובשמחות . בתלמוד כבר מסופר על כך שבחתונות נהגו בבדיחות הדעת וכן על בדחנים שבזכות היותם משמחים את הבריות זכו לעולם הבא . בימי הביניים נתמסד תפקידו של הבדחן בחתונות ובשמחות , ובפורים היו ליצנים נודדים ששימחו את הקהל , שרו שירים לועזיים ויהודיים וסיפרו בדיחות . ליצנים אלה הושפעו מן הסביבה הלא יהודית ומליצני המשתאות של הגויים . לא תמיד היתה דעתם של רבנים וראשי העדה נוחה מבדחניס אלה , אבל המנהג להביא בדחן נתבסס , וכמעט בכל חתונה בעדות אשכנז היה בדחן או חקאי של הבדחן . לימים קראו לבדחן " חוזק מארשלך . " הבדחן היה חורז חרוזים ומשלב בהם את שמות החתן והכלה והמחותנים , מרמז למאורעות במשפחה ולעתים אף סוחט דמעה מעיני הקרואים . בדורות האחרונים הפך הבדחן לעתים לשחקן שעל בימת התיאטרון ואפילו הופיע כשהוא מאופר . עם התערערות הקהילה היהודית עקב האמנציפאציה וההגירות הגדולות דעך כוכבו של הבדחן , שוב אין לו כמעט זכר , והוא קיים רק בחוגים החרדיים .
אל הספר