ו . בית הקברות בשונה מבית החולים היה בית הקברות היהודי מוסד ותיק של הקהילה , אשר חייב מידה מסוימת של תיאום יהודי מוסלמי . לא די בכך שהשלטונות התירו ליהודים , כחלק מן האוטונומיה הדתית שלהם , לקבור את מתיהם על פי מנהגיהם ובחלקה נפרדת — היה צורך להשיג חלקות קרקע לצורך זה . בית הקברות העיקרי , שהתקיים מראשית הכיבוש העות'מאני בירושלים , היה במורדות הר הזיתים , לא הרחק מהכפר סלואן , באדמות שהיו חלק מן ההקדש של המדרסה אל צלאחיה הנמצאת ליד "שער האריות . " בסוף שנת 1841 תבעו הנאמנים הממונים על הקדש זה את נציגי הקהילה היהודית וטענו כי הם קוברים את מתיהם בחלקה חדשה נוספת שלא כחוק , דהיינו , הם נמנעים מלשלם דמי חכירה ראויים . הם דרשו להפסיק נוהג זה ואף לסלק את הגופות שכבר נקברו . היהודים טענו , לעומת זאת , כי הם קוברים שם בדין מזה מאה שנה ויותר , ואף הציגו מסמכים מראשית המאה הי"ח המתירים להם זאת . ועדת בדיקה שנשלחה למקום דחתה את טענות התובעים ואישרה את גרסת היהודים , וכך אף פסק הקאדי ( תעודה מס' 31 א . ( לעומת זאת , תעודה אחרת מעידה ( תעודה מס' ( 32 על הרחבת בית הקברות באותן שנים על ידי תוספת של ח...
אל הספר