ד. הענף; המשפט

421׀ שאלות בסִפרות׀ הרישום והשיר מאפשרים שלמות במקום שנחשב בדרך כלל חלקי, פגום או מגומגם . ושירו של אבות ישורון שהוצג לעיל ידגים זאת . הוויתור האפשרי על השלמוּת, הן של הרישום הן של השיר, נובע במישרין מפתיחותם אל הזמן, כלומר אל ההתהוות — לא אל ההגעה ואל העצירה . ברישום ובשיר, גם אם לא תמיד, יש יסוד סיפורי מופשט, סמוי . לא משנה עד כמה נטול סיפור יהיה הנושא של הרישום או של השיר, יש בהם "מפה" של התקדמות, של אזורי השתהות, של מעקשים, של ארצות אור ושל הרי חושך . ה"סיפור" הסמוי של קטיעת הדיבור בשירו של אבות ישורון אומר הרבה מאוד על יחסו הרגשי לנפטרת, גם בלי שיאמר מילה מפורשת אחת על צערו . רישומים שנוצרים בגרפיקה ממוחשבת אינם רישום ואינם אמנות כמו ששירה שכותב מחשב ( ופותחה תוכנה כזו ) אינה שירה . לא משום שהם פגומים, אלא משום שהם מושלמים . הרישום מודיע ברבים את התהוותו בזמן . לכן הוא מותיר עקבות . לכן הוא יכול להכיל טעויות בלי להיהרס, ולהשתנות בדרך בלי להיהרס . לכן הוא קרוב למוזיקה, ובייחוד לאלתור . במקום שיש רצף עקבות רישומי או שירי, יש גם סיפור מטפורי, סיפור של עבודה . הרישום יכול להביע כל נוש...  אל הספר
מוסד ביאליק