011׀ שאלות בסִפרות׀ שיר שצומח לשיר ש"עושים אותו" . ענייני כאן בסוג הראשון, מבלי לבטל את הלגיטימיות של השני . נתחיל בכך שלשני אמצעי הביטוי האלה, השירה והרישום, משותפת ההסתפקות במועט, הדיבור המוגבל . הן בעבודת רישום והן בשירה אפשר כביכול לומר עוד משהו — יש עוד מקום ריק על הדף ; מקום לעוד מילים, לעוד קווים, לעוד כתמים, לעוד צבע . ביסודו של דבר אני סבור שיש ניגוד בין ז'אנרים ארוכים המוגדרים כשירה ובין היסוד השירי . מעטות הפואמות המוכרות לי שמצליחות להתקדם עמוד אחר עמוד בעודן שומרות על הנשימה השירית, חפות מפרוזאיוּת, ממכנִיוּת או מעודף . זוהי סוגיה טעונה, שלא אוכל להרחיב בה כאן . אין לי ספק כי הַעדפתי את ההייקו היפני, שהיא עניין של טעם, משפיעה על הגדרת השירה והספרות שלי, וחושפת אותה לביקורת . מדוע הצמצום ? מניין הוא נולד ? התשובה לשאלה הזאת היא התשובה לשאלה מהי שירה ומהו רישום . כתיבה של שירה ויצירה של רישום מתחילות בזיקה ( ראייה, שמיעה, היזכרות, הרחה וכו' ) של משהו "חזק" ( המילה "חזק" עלולה להטעות : הדבר החזק יכול להיות חלש מאוד : אניץ קש, פרפר, צל, נשימה, ניחוח ) , אשר את פעולתו על האדם א...
אל הספר