98׀ פרק שלישי — על שלושה מכתבים : גוּלד — מטסוּ — קפקא׀ המוזיקה, כאשר התווים מאפשרים "שחרור" של יד אחת של הפסנתרן, נשלחת אותה היד כמו אל מֵעֵבֶר לתחומי הפסנתר : היישר קדימה, או אל "מתחת" למישור הקלידים, או הצִדה לאורכו של המישור הזה, או מעליו . יש להושטות היד האלה סיבות רוחניות ופיזיולוגיות שאין להסבירן אלא במונחים של טְרַנס הנגינה . אולי אפשר לומר עליהן כמה מילים אם חושבים עליהן כעל ריקוד . מבחינה סמלית, כפרשנות של ריקוד, יש בהושטת היד מעין ניסיון סמלי לגעת במהות הנמצאת כביכול אי-שם מעבר למציאות החומרית המידית של פסנתר באולפן הקלטות . את המציאות הזאת ( שמתאר המושג "יוּגן" שנזכר בפרק הקודם ) ממחישה המוזיקה . האזנה למוזיקה של באך היא תזכורת לקיומה של המציאות הזאת . אין מדובר במציאות רחוקה מהפסנתר — היא בקרבת מקום, היא ממש "כאן", תמיד . היד הנוגעת בקלידי הפסנתר והיד הנשלחת אל מעבר לו עושות בעצם מחווה זהה לגמרי . המוזיקה האמתית מעוררת את התודעה להבנה שממש כאן נמצא הפלא, שאפשר לשמוע אותו . אילו לא היה "ממש כאן" לא היה אפשר לשמוע אותו . נושא הפרק הוא מכתבים . איך קשורה המוזיקה של באך לנושא ...
אל הספר