ג. ואּבּי, סאבּי, יוגֶּן, אווארֶה: זן והספרות העברית

56׀ פרק שני — בודהיזם כתורת הספרות׀ כמעט הכרחיים לספרות ובמיוחד לרומן, בהיותו הסוגה המוגדרת ( כדברי בחטין ) על פי ההווה האקטואלי בהשתנותו . עם זאת, איני סבור שמורכבות הדיון הפוליטי ביצירת ספרות היא ההופכת אותה ליצירה ראויה להערכה . הדברים נדושים ולא אאריך בזה . ברצוני להדגיש את ה ק ש ר בין המושגים האסתטיים לתמונת העולם העקרונית של הבודהיזם, קשר שחסר מאוד בתורות אסתטיות רבות במערב . אם מטפורת הבסיס היא, כמו שהצגתי, "רשת אינדְרה", כלומר תמונת מציאות מקיפה, מחוללת את עצמה, מציאות שבה כל דבר משפיע 45 הרי המציאות — שאליה נדרשות הספרות והאמנות ומושפע, פועל ונפעל, ובה הן נוצרות — בין שאר הדברים הרבים שאפשר לומר עליה, היא נטולת מרכז, כוללת ; היא נטולת שליט חיצוני, "מושך בחוטים" ; כל הדברים בה חשובים באותה המידה והם בעלי ערך עליון ; הם קשורים זה לזה ונמצאים בהשתנוּת הדדית מכוח אין-ספור גורמים ( אם א' משתנה, ב' משתנה ) ; כל פרט ברשת הוא ה"מוחלט" ( כמו שכל גל הוא קצה האוקיינוס כולו ) . המשמעות המעשית של תמונת עולם כזו לכל אדם ובוודאי לאמן 46 היא, כדברי פרנסיס קוק : בתפיסה של הריקוּת [ כלומר, של ה...  אל הספר