062׀ פילוסופיה — כפ י שלימדתי את הכלב שלי שמימי ונשגב למעשיהם של אלים ומפלצות . אני זוכר שאימצתי את עיני מתוך כמיהה להבין באיזו נקודה בדיוק נעלם השובל בתוך הכחול . אבל זאת בסך הכול עוד דוגמה לפרדוקס סוריטס . אילו רק הכרתי אותו אז . יום טוב לשיחה על הפילוסופיה של המדע, חשבתי . קראתי למונטי וציפיתי לראות אותו מקפץ לעברי במסדרון עם הרצועה בפיו . אבל דבר לא קרה . חיפשתי בחדרי הבית ולבסוף מצאתי אותו שוכב חבוי מאחורי הווילונות . הוא הביט בי בעגמומיות . עייף . והירך הקטנה שלי עושה לי בעיות . "אבל שנינו צריכים קצת אוויר . . . " עדיין יש לך את התיק ההוא ? "איזה תיק ? " נו, התיק שהשתמשת בו כשהייתי גור, והרגליים שלי עדיין לא יכלו לקחת אותי עד לראש הגבעה כשאספנו את הילדים מבית הספר ? התיק היה מין מנשא מבד קנבס צבאי . מונטי היה קטן מספיק להיכנס אליו בלי בעיה, כשרק ראשו מבצבץ החוצה . זה היה ממש חמוד . "חשבתי שאתה שונא את התיק הזה . " שנאתי אותו . אבל זה היה פעם . לומדים, מתפתחים . יש את בית הקפה שהיינו יושבים בו פעם . . . חם ונעים שם . פעם הייתי יושב ומנסה לכתוב בסניף של רשת בתי קפה עם חיבור ויי-פיי...
אל הספר