מה אני יו דע ? ׀ 83 1 האלה . אף אחד לא ענה . הם למדו להתעלם מזעקות הייסורים שלי במצבים כאלה . גברת מקגאוון קוראת להן "נאום האיפה ה-", שבמהלכו אני הולך ומתעצבן ורוקע ברגלי וצועק, "איפה המפתחות שלי ? ", "איפה הארנק שלי ? " וכן הלאה . בסופו של דבר מצאתי הכול . המפתחות שלי היו על המגש הקטן שעל השידה בכניסה, בדיוק איפה שהם אמורים להיות ( אני אף פעם לא מצפה שדברים יהיו איפה שהם אמורים להיות, אז אני לא מסתכל שם עד שאני ממצה את כל האפשרויות האחרות ) . הארנק שלי היה בכיס של ז'קט שהייתי מוכן להישבע שלא לבשתי חודשים, אף שאין מנוס מלהסיק אחרת . הנעליים שלי היו מחוץ לדלת הכניסה . אין לי מושג למה . בדקתי את הסוליות רק למקרה ש . . . אבל הן היו די נקיות . ובכל אותו הזמן חשתי שהכעס והתסכול של מונטי גדלים והולכים . הוא נבח בחוסר סבלנות ומדי פעם גיוון ביבבת תלונה . למה אתה אף פעם לא יודע איפה הדברים שלך ? "מה ? אה, טוב, ידיעה היא אף פעם לא עניין פשוט כמו שנדמה . ואני חושב שזה בדיוק הנושא שלנו היום . לאן אתה רוצה ללכת ? " למקום ההוא שיש בו חיות . . . "בחירה מצוינת . היום אנחנו הולכים לדבר על תורת הידיעה, ...
אל הספר