05׀ פילוסופיה — כפי שלימ דתי את הכלב ש ל י תעשייתי מארח לי חברה . אין פה הרבה ידוענים גדולים, אבל כן קבור אצלנו ג'וזף ליסטר, ממציא מי הפה, תחת מצבת גרניט פשוטה . ואני באמת מבלה כאן הרבה זמן בחיבור כתובות למצבה שלי ומדמיין אותן חרוטות באלגנטיות על לוח אבן פשוט . תחת זו המצבה טמון אנתוני הקשיש פעם נשם, כעת נדם במותו לא היה לו איש . לא, ממש לא מורבידי . בצד הרחוק של בית הקברות עמד ספסל מוקף שיחי עוזרר וסמבוק . שחרורים ופרושים שרו בין העצים, ואם התמזל מזלי, נקר ירוק התעופף מטה בכבדות ( הם תמיד נראים כאילו לפני רגע הם אכלו עוגה ושתו נאד שלם של שיכר ) והתחיל לדלות נמלים מהדשא . זה היה מקום טוב להרהורים . או בכל אופן, הוא הפך למקום טוב להרהורים ברגע שמונטי יצא למסע ציד זריז בין שורות הקברים, בחיפוש אחר היצור שהותיר את הריח שהוא קלט : שועל, או אולי חסר בית . לבסוף הוא חזר וטיפס רטוב אל חיקי . "הירך שלך כבר פחות כואבת ? " צביטה קטנה מדי פעם . בכל אופן, על מה דיברנו ? שאל והחניק פיהוק . "היית ער עד מאוחר ? " זה היה פיהוק של התרגשות . קטע של כלבים . אולי תוכל להזכיר לי בנקודות . "אוקיי, אז : 1 . ...
אל הספר