ח. אמון שעשעת

פיוט ח 377 רות ( 50 ) , שיר השירים ( 53 ) , קוהלת ( 56 ) , איכה ( 59 ) , אסתר ( 62 ) , משלי ( 65 ) , דניאל ( 68 ) ועזרא ( 71 ) . 73 מנייתם המדוקדקת של כלל ספרי המקרא בפיוט שלפנינו כנראה איננה בגדר סלסול תבניתי גרידא, אלא משקפת תפישה של התורה שקדמה לעולם הכוללת את הספרייה המקראית במלוא היקפה . 74 מעבר לכך, תפישה זו מצטיירת כאן כביטוי מטונימי לידיעת האל שהקיפה עוד קודם לבריאה את מהלך ההיסטוריה כמות שעתיד היה להתרחש ; וכלשונו של הראשון מבין שני הרפרינים המשמשים בפיוט : 'עַד לֹא הַכֹּל / גָּלוּי לְךָהַכֹּל' ( 3 ) . במובן מסוים, לפנינו פיתוח מפורט של מאמר האגדה הידוע 'היה הקב"ה מביט בתורה ובורא העולם' ( בראשית רבה א, א [ עמ' 2 ] ) , ובלשון פיוטנו : 'זֹאת הָיְתָה בִּינַת מַבָּטִים' ( 19 ) . בעצם קיומה הקמאי של התורה מקופל היה אפוא קיומו הקמאי של העולם, עוד בטרם נברא, 75 כמוצהר באורח סיכומי בצמד הטורים החותם את הפיוט ( 73 – 74 ) : 'תְּמִימָה מִקֶּדֶם הָיְתָה מֵעוֹלָם / עַד לֹא תִּיכֵּן, מֵאָז נָכוֹן עוֹלָם' . אָמוֹן שִׁיעֲשַׁעְתָּה תְּחִילָּה לְהָשִׁית עַד לֹא | אִימַּצְתָּה מַעֲשֵׂה בְּרֵאשׁ...  אל הספר