פרק ראשון: ההווה הליטורגי וייחודו של שיח הפיוט

286 אָז מִלִּפְנֵי בְּרֵאשִׁית בָּהווה של השיח, התייחסות המתגלמת תכופות בנקיטתם של ציוני זמן דאיקטיים . המונח הבלשני דאיקסיס ( deixis ; 'הצבעה' 5 ) עניינו דרכי התייחסותו של ההיגד אל הסיטואציה הספציפית שבה הוא נערך, בייחוד 'הליך ציונם של זמן ושל מרחב באופן יחסי להיגד', 6 על ידי ביטויים דוגמת 'כאן', 'שם', 'עכשיו' או 'אתמול' . 7 קווי לשון אלה מובילים את הקורא הקשוב 'לשחזר' וכמו לחוות מחדש בתודעתו את מערך השיח שהם מסמנים, ומכאן מקומם המרכזי בעיצוב המבע הלירי ; 8 כפי שהעיר התאורטיקן ג'ונת'ן קאלר, 'אך בקושי ניתן להפריז בחשיבותם [ . . . ] בתור כלים במלאכת השיר' . 9 עשויים להמחיש זאת הטורים הבאים משירי לאה גולדברג : 10 * סְבִיבֵנוּחֵרֵשׁהָעוֹלָם / וּצְלִילִים בְּתוֹכֵנוּ / הַלָּיְלָה * אוּלַי מָחָר אֲנִי אֶהְיֶה יָפָה מְאֹד / וּבִשְׁחוֹר אִישׁוֹנֶיךָ אֶהְיֶה לְבָנָה * הַיָּרֹק הַיּוֹם יָרֹק מְאֹד . / וְהָאָפֹר הַיּוֹם אָפֹר מְאֹד . / וּקְצָת שְׁחוֹר וְאֵין לֹבֶן בָּעִיר . מכוחם של ציוני זמן דאיקטיים ( 'הַלָּיְלָה' ; 'מָחָר' ; 'הַיּוֹם' ) מונכחות כאן כבזמן הווה חוויות אישיות מאוד, חד-פעמיות וסו...  אל הספר