218 אָז מִלִּפְנֵי בְּרֵאשִׁית ב הקינה 'אשא דעי למרחוק', שנתגלתה בגניזת קהיר, 2 נועדה להצטרף אל הקרובה הקלירית המפוארת לתשעה באב 'אאביך ליום מבך' . 3 מחרוזתה הראשונה כוללת את הטורים הבאים : 4 אֶסְפּוֹק כַּף אֶל כַּף עַל חֲקוּקַת כַּף לָחוֹק אֲסוּמָה קֶדֶם מַאֲמָרוֹת עֲשָׂרָה אֵיךְ שָׂמָהּ שְׂחוֹק 'מַאֲמָרוֹת עֲשָׂרָה' הריהם אותם 'עשרה מאמרות' שבהם נברא העולם ( משנה, אבות ה, א ) . הצירוף 'אֲסוּמָה קֶדֶם מַאֲמָרוֹת עֲשָׂרָה' מציין אפוא ישות שקדמה לבריאה, והיא ציון, 5 אשר כונתה בטור הקודם 'חֲקוּקַת כַּף', על פי לשון הכתוב 'הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ, חוֹמֹתַיִךְנֶגְדִּי תָּמִיד' ( ישעיהו מט, טז ) . 6 בין הכינוי 'חֲקוּקַת כַּף', המהדהד את אהבת האל לציון ( 'עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ' ) , לבין זעקת השבר של הדובר הסופק 'כַּף אֶל כַּף' מעוצם צערו, בבואו 'לָחוֹק' — לחקוק, להביע ולקבוע במילותיו — את קינתו על גורלה המר של העיר החרבה, ניכר ניגוד חריף ומתוח . המתח הזה ממחיש היטב את הפרדוקס הכאוב שבגורלה של ציון, אשר מחד גיסא שמורה הייתה בגנזי האל ( 'אֲסוּמָה' 7 ) עוד טרם הבריאה ( 'קֶדֶם מַאֲמָרוֹת...
אל הספר