בין לשון חכמים ללשון פייטנים : נקודות מגע וקווי בידול 113 של העולם התלמודי . מילים ארמיות, ומכל-שכן יווניות, הם עוקפים סחור סחור : אותן, ואת המליצות התלמודיות, ואת מילות היחס, הזיקה והקישור של חז"ל, הם 'מתרגמים' לעברית ( פייטנית ) טהורה [ . . . ] זו היתה קנאות אצילית ללשון נקייה, צחה, הנאמנה לעצמה בתחומה . להלן נבקש להתבונן בחמישה גילויים של 'תרגום' לשונות השאובים מספרות חז"ל 'לעברית פייטנית טהורה' במסגרת גלגוליהן הפייטניים של מסורות אגדה שעניינן דברים שקדמו לבריאת העולם . גילויים אלה וכדוגמתם מאירים וממחישים במישור הלשוני- סגנוני את יחסיה הדיאלקטיים של השירה הפייטנית אל מדרשי האגדה, כשני תחומי יצירה סמוכים בתוך אותה 'רב-מערכת' של הספרות העברית בשלהי העת העתיקה . ביחסים אלה שזורים מחד גיסא הידרשותם המתמדת של הפיוטים ל'נושאים ורעיונות ועניינים ש [ הפייטנים ] מצאום כתובים בתלמודים ובמדרשות', כניסוחו של פליישר, ומאידך גיסא בידולו המובהק של המבע הפייטני ממבעה של הספרות התלמודית . בידול זה בא לידי ביטוי לעיתים בתרגום כפשוטו, מהיגדים ארמיים או יווניים במאמרות חז"ל, להיגדים מקבילים בעברית הפי...
אל הספר