פרק ראשון: 'חֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם' מול 'שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם': מורשת המקרא

20 אָז מִלִּפְנֵי בְּרֵאשִׁית בהתקדמותו הסדירה, הלינארית, מן המוקדם אל המאוחר : שלב אחר שלב, יום אחר יום, עד להשלמת התהליך ביום השביעי . פסוק הפתיחה נראה כקובע את נקודת המוצא של התהליך הזה — שהיא לכאורה תחילת הכול, ה'ראשית' המוחלטת . לאור כל זאת, מצטייר הצירוף הפייטני 'אָז מִלִּפְנֵי בְּרֵאשִׁית' 3 כהיגד מפליא ביותר ואף פרדוקסלי, בבחינת תרתי דסתרי . הרי אם 'בְּרֵאשִׁית' היא נקודת המוצא הראשונית ביותר של תולדות היקום, זו שאין לפניה דבר והכול בא לאחריה — ממש כדרך שפסוקי בראשית א מציינים תחנות עוקבות ברצף הזמן שבו קם העולם ונהיה — מה פשר לה לנקודת ציון בזמן הקודמת אף לנקודת המוצא הראשונית ? כשם ש'להתחיל מבראשית' נראה כדבר שאין טבעי ממנו, 4 כך ההידרשות אל מה ש'מלפני בראשית' נדמית כמין סתירה פנימית מתעתעת . אומנם די בבחינה ראשונית של סיפורי בריאה קדומים בסביבתו התרבותית של המקרא, כלומר במזרח הקרוב ובאגן הים התיכון של העת העתיקה ( ואף בתרבויות מרוחקות יותר ) , כדי להיווכח שאופיינית להם דווקא הפתיחה במה שקדם להתחלתו של היקום המוחשי, המוכר לכול . דפוס ניסוח אופייני למהלך זה הוא שרשרת של פסוקיו...  אל הספר