תחושת בטן 52 מטרים כדי לספק לנו שטח פנים מספיק להשלמת העיכול . אבל יצור שואף שלמות כמו המעי הדק אינו מסתפק בכך . כל מילימטר רבוע של פני המעי כולל כשלושים סיסים ( וילי ) — בליטות זעירות דמויות אצבעות הבולטות אל תוך חלל המעי ועיסת המזון המעוכל חלקית הנעה בו . הסיסים קטנים כל כך, שלעין בלתי מזוינת הם נראים כמו מבנה קטיפתי . אבל מבעד למיקרוסקופ הסיסים הזעירים האלה נראים כמו גלים גדולים, הבנויים תאים תאים ( גם קטיפה נראית בערך כך מבעד למיקרוסקופ ) . אם מגבירים את ההגדלה, מגלים שכל תא כזה מכוסה גם הוא בליטות זעירות אפילו יותר — סיסונים ( מיקרוֹוילי ) — סיסים על גבי סיסים, אם תרצו . הסיסונים מכוסים במעין מבנה רשת קטיפתי, העשוי אינספור מבנים מבוססי- סוכר הדומים מעט לקרני איילים . הם מכונים גליקוֹקאליקס . אילו גיהצנו את כל אלה — את הקפלים, את הסיסים ואת הסיסונים — למשטח חלק אחד, המעיים שלנו היו מתארכים לכדי שבעה קילומטרים בקירוב . מדוע זה חייב להיות ענקי כל כך ? מדוע שטח הפנים של מערכת העיכול בשלמותה צריך להיות גדול פי מאה בקירוב משטח הפנים של העור שלנו ? האם זה לא נשמע מופרז כאשר המטלה שלה היא...
אל הספר