32 באוטובוס, קו שבעים וארבע, מתיישבת לידה אישה אלמונית . רחל מספרת שהיא נוסעת לבקר את אימא בבית החולים . האישה מתפעלת עד כמה בוגרת היא, איך היא נוסעת לבדה . נעים לשמוע מחמאות מאישה זרה . תמיד נעים לקבל מחמאות, אך רחל חושבת שלא מגיע לה . האישה פשוט אינה מכירה אותה . אבל מה זה משנה ? תחושתה טובה . חולפים בשדרות האיקליפטוס . היא שוב נהנית מהדרך לבית החולים . יורדת בתחנה הסופית, צועדת לעבר הביתן שבו אימא מאושפזת . היא נהנית גם מהצעידה . היא אוהבת להיות לבדה, לא תחת ביקורת, ולרגעים היא מרוצה מעצמה . מבחינה בהתקהלות בפתח הביתן ומזהה את אביה, דודתה ועוד קרובי משפחה . דודתה באה לקראתה, מבשרת לה שאימא מתה . זהו . תם ונשלם . לא יהיה את מי לשנוא, ממי להתעלם, על מי לכעוס . היא לא יודעת מה עושים כעת . גם קודם לא הייתה זקוקה לאימא . אבא סיפק את כל מבוקשה, ואימא הייתה רק מטרד . מישהי להיאבק בה, להתחרות בה על תשומת הלב של אבא . זה נגמר, אין יותר תחרות . חשה כאילו התאבנה וקפאה על שמריה . כולם סביבה עצובים וטרודים . אנשים בוכים . היא לא חשה צורך לבכות . על שום מה ? היא לא הודיעה לחברתה הטובה . התקשרה לב...
אל הספר