קרן רוסו, רותי נמט וזויה צ'רקסקי, אירינה בירגר: בית הבובות, או הריאליזם של אקו

223 מעבָר אל מקום שבו שוררים שִכחה ( הלא – מודע ) , מוות ואהבת אשה ( "מלכה" ) , תופס מקום מרכזי גם במיצב של אירינה בירגר . רגע ההיבלעות במוות גנוז בדימוי וידיאו הכלול במיצב - קטע קצר מהסרט ש מ י ם נ ו ז ל י י ם , ובו נראה מקל השולה בדולח משְער ראשה של אשה . דימוי זה הוא מעין צופן למוטיב החוזר בסרט : גביש של בדולח נוצר בגופם של בני אדם, גברים בעיקר, שמתים ונעלמים ברגע הגיעם לפורקן ביחסי מין עם הדוגמנית הפראית מרגרט . הזיווג בין תשוקה שפגיעתה רעה ובין דמות אשה מושלמת גלום גם בדימוי המרכזי במיצב של בירגר : ציטוט וידיאו של קטע מסרט האנימציה הרוסי מ ל כ ת ה ש ל ג . לאחר שרסיס ממראת הרוע פוגע בעינו של הילד קאי, שואלת אותו מלכת השלג אם כבר שכח הכל - אות לנכונותו לעבור אל ממלכת הכפור, שבו יהיה נתין של אהבתה המוחלטת . את הקסם שבאותו הסתר ממחישה בירגר בהקרנת דימוייה על פני ומאחורי מסך של נטיפי זכוכית . סצנה זו מסרט האנימציה הרוסי היא אמנם רק קטע קצר מתוך סיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן, אך אפשר לראות בה אינדקס השותל את עלילת הסיפור כולו בתחומי העבודה . המיצב מחזיק לפיכך לא רק מעין "ירידה לשאוֹל" -...  אל הספר
הוצאת אסיה